<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תשפ"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
נשאל בקצב שנשבע שלא לשחוק כמה פעמים בשום שחוק ועבר על שבועתו אם נאמר למכור בשר אם לא, ועוד שאינו בחזקת כשרות ששמעו עליו ששם ידו דרך הוושט כדי שיבדוק הבהמה קודם שיבדוק הבודק. והשיב דמי שעובר על השבועה נאמן הוא באיסורין ואפילו עבד מזיד דמי שעובר עברה אחת אינו חשוד על שאר עברות, וכן אמרו בריש פרק קמא דחולין [ה' ע"א] דמומר לדבר אחד אינו חשוד על שאר התורה כלה אלא א"כ מומר לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא, וכ"ש זה שאינו מומר לאותו דבר אלא לדבר אחר דאינו מומר לנבלות. ועוד דאילו העוברין אינו אלא כעושה לתאבון ולא להכעיס, וכל מומר בענין זה אפילו לאותו דבר נאמן וכדרבא [חולין ג' ע"א]. והרמב"ם ז"ל [שחיטה פ"ד הט"ו] כתב שהפסול לעדות בעבירות מן העבירות שבתורה הרי שוחט בינו לבין עצמו אם היה מומחה שאינו מניח המותר ואוכל האסור שזה חזקה עם כל ישראל ואפילו הרשעים מהם. אבל לענין החשד ששם ידו דרך הוושט, זה ודאי פסול הוא כל שנחשד להאכיל טרפות ולהסיר הסרכות, וכאותה שא' בההיא טרפה דנפק מתותיה ידיה דההוא טבחא דשמתיה ועבריה, ואין לו תקנה עד שילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב וכדאסיק התם בסנהדרין פרק זה בורר [כ"ה ע"א].
